אֲבָל הָיוּ לִי גַּם צָרוֹת גְּדוֹלוֹת עַד מְאֹד, שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ לְהַחְבִּיא אֶת הִתְקָרְבוּתִי, שֶׁאַף אֶחָד לֹא יֵדַע בַּיְשִׁיבָה, כִּי לֹא רָצִיתִי שֶׁיִּמְּנְעוּ אוֹתִי מֵהַהִתְקָרְבוּת, (כִּי אָז הָיָה שֵׁם רַע גָּדוֹל מְאֹד עַל חֲסִידוּת בְּרֶסְלֶב), פּהֹ הָיִיתִי מֻגְבָּל בַּיְשִׁיבָה, וּפהֹ רָצִיתִי לְבַלּוֹת שָׁעוֹת רַבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת, וּלְהַתְמִיד בַּשִּׁעוּרִים שֶׁלִּי, וְלָכֵן הָיָה לִי קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד, וְלֹא הָיָה לִי עִם מִי לְדַבֵּר יט, עִם כָּל זֹאת סִבֵּב הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא סִבּוֹת לְטוֹבָה, שֶׁהָיוּ לִי מְקוֹמוֹת טוֹבִים לְהִתְבּוֹדְדוּת.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּיוֹם שִׁשִּׁי לֹא נָסַעְתִּי לַיְשִׁיבָה, כִּי לָקַח כְּאַרְבַּע שָׁעוֹת הָלוֹךְ וַחֲזוֹר, וְלֹא הָיָה שַׁיָּךְ לִנְסֹעַ, בִּפְרָט בִּימֵי הַחֹרֶף, שֶׁעֶרֶב שַׁבָּת מְאֹד קָצָר, וְלָכֵן נִשְׁאַרְתִּי בְּבֵיתִי, וְכֵן יוֹם הַשַּׁבָּת, וְזוֹ הָיְתָה לִי יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת שֶׁל אָבִי, אַף אֶחָד לֹא הָיָה, וְלָכֵן יָכֹלְתִּי לְהִתְבּוֹדֵד שָׁמָּה שָׁעוֹת עַל גַּבֵּי שָׁעוֹת, וְאַף אֶחָד לֹא יָדַע מִמֶּנִּי, וְלֹא רָאָה אוֹתִי, וְלֹא הִפְרִיעַ לִי, וְלָכֵן יָכֹלְתִּי לְהִתְבּוֹדֵד שָׁמָּה שָׁעוֹת עַל גַּבֵּי שָׁעוֹת רְצוּפוֹת, וְכֵן הִתְמַדְתִּי מְאֹד בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי לֹא הָיִיתִי מֻגְבָּל בַּזְּמַן, וּלְאַט הָיִיתִי מְחַסֵּר פּהֹ יוֹם וְשָׁם יוֹם מֵהַיְשִׁיבָה, וּבְכָל פַּעַם הָיָה לִי תֵּרוּץ אַחֵר, פֹּה אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לָרוֹפֵא, פּהֹ אֲנִי לֹא מַרְגִּישׁ טוֹב... וְאַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב לְמַעֲשַׂי, שֶׁבִּלִּיתִי שָׁעוֹת עַל גַּבֵּי שָׁעוֹת בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת בְּהִתְבּוֹדְדוּת וּבִצְעָקוֹת ע' קָלִין, וְהָיָה בָּא לִי כָּל עִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, כִּי זֶה הָיָה הֵפֶךְ טִבְעִי, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן מָסַרְתִּי אֶת נַפְשִׁי מַמָּשׁ, וְהִתְגַּבַּרְתִּי עַל זֶה, וְהָיִיתִי רָגִיל לְבַקֵּשׁ עַל כָּל שִׂיחָה וְשִׂיחָה מִשִּׂיחוֹת-הָרַ"ן, שֶׁאֶזְכֶּה לְקַיְּמָהּכ.